דבר יושב ראש הוועד המנהל
גיורא רום
בחלוקה לתקופות של השנים מאז קום המדינה נראה שאנחנו מצויים כיום בעיצומה של תקופה שניתן אולי לכנותה "תקופת הספקות". בקרב קבוצות ציבור נרחבות ניתן לזהות תחושה של חיפוש אחרי הגדרה מעודכנת של זהותנו הלאומית, גם בהקשר של המורכבות הגדלה והולכת של ההווה וגם בהקשר של התהייה: "לאן פנינו". והמהדרין עוד מוסיפים: "ולאן פני ילדינו ולאן פני ילדי ילדינו".
היסטוריונים של הלאומיות הציונית וסוציולוגים של החברה שבמשך שנים רבות האמינה שתצא מגובשת מ"כור ההיתוך הלאומי" יוכלו ודאי להסביר היטב את הסיבות למבוכה הקיומית הקיימת. האם הן נעוצות במחנאות המאפינת כיום את החברה הישראלית הנוכחית? האם בתחושה שאנחנו נמצאים בצמתים רבים מדי בעת ובעונה אחת? האם הן תוצאה של לחץ חיצוני מתמיד ומתמשך, מצד ידידים ואויבים כאחת? ואולי ישנן סיבות נוספות שטרם ניסחנו אותם כהלכה וטרם קראנו בשמן.
מרכז מציל"ה קם כדי להכנס לעובי הקורה של שאלת המפתח, היינו מה צריך להעשות כדי להבהיר מהם הלבטים ולחזק את החישוקים המחזיקים אותנו כחברה. ממרכז מציל"ה רוצה גם לנקות את האבק מעל המצפן שכיוון את דרכנו הלאומית עד כה ויתכן שאף לתרום לכיולו המחודש.
מחויבות כבדה זו שאנחנו לוקחים על עצמנו, בצניעות המתבקשת, תחבר אנשים רבים, חכמים וטובים, לאוסף של פעולות שמרכז מציל"ה מקווה כי יסיעו לפתור את משבר הזהות ולפזר את ערפל הדרך.
