|
|
רחל - הוי ארצי הורתי
רחל המשוררת נקרעת בין אהבתה לארץ ישראל לבין דלותו של הנוף, הגורמת לה להתגעגע לנופי מולדתה רוסיה.
*
הוֹי, אַרְצִי, הוֹרָתִי, מַדּוּעַ
כֹּה שָׁדוּף נוֹפֵךְ וְעָצֵב?
זִכְרוֹנָהּ שֶׁל אֶרֶץ חוֹרֶגֶת
בְּלִי מֵשִׂים עוֹלֶה עַל הַלֵּב:
עַל גִּבְעָה – פִּרְחֲחֵי אַשּׁוּחַ,
בַּמִּישׁוֹר – יְשִׁישֵׁי אַלּוֹן.
בַּמּוֹרָד, עַל חוֹפֵי הַפֶּלֶג,
בְּנוֹת לִבְנֶה בִּכְסוּת שַׁבָּתוֹן;
יַד הַשֶּׁמֶשׁ תִּקְצַר מִתְּקֹעַ
בְּלֵב הַיַּעַר רֹמַח אָדֹם,
יוֹם תָּמִים בְּמִשְׁכַּן בְּנֵי אֹרֶן
אֲפֵלָה רֵיחָנִית וַחֲלוֹם.
הוֹי, אִמִּי! הֵן נֶחֱלֶה עָלַיִךְ,
הֵן נִתְבַּע עֶלְבּוֹנֵךְ מֵאֵל –
עַל מֻכֵּי צָהֳרַיִךְ כְּקֶדֶם
עוֹד תַּרְעִיפִי נִיחוֹחַ וָצֵל.
שלהי קיץ, תרפ"ט
|